עניינו של פסק הדין הינו סכסוך בין אחים, הרבים על ירושתה של אימם המנוחה, אשר החזיקה בנחלה במושב ,כברת רשות על פי החוזה ה"משולש" התלת שנתי, הקיים במושבים אשר צדדיים לו הסוכנות, המינהל והאגודה.
הרקע לסכסוך הינו מינוי "בן ממשיך" שנעשה על ידי האם בשנת 1979. לאחר המינוי בנה הבן הממשיך את ביתו במשק אימו ועל פי טענותיו עלות בניית הבית הסתכמה בכ- 400,000 $ .
שנה לאחר מכן, בוטל מינוי הבן הממשיך בהסכמת האם והבן הממשיך שמצדם חתמו על תצהירי ביטול מינוי הבן הממשיך, וכל זאת ללא תמורה. תצהירי הביטול הועברו לסוכנות אך ביטול המינוי לא נרשם במינהל.
ילדי המנוחה מצידם טענו כי ביטול המינוי של הבן הממשיך הושלם ותקף ותבעו מבית המשפט לתת פסק דין הצהרתי לפיו המינוי בטל וכל הזכויות הועברו חזרה אל אימם.
הבן הממשיך מצידו טען כי ביטול מינוי הבן הממשיך היה ל"מראית עין" בלבד ומטרתו למנוע מגרושתו לעקל נכסים השייכים לו לבדו.
על פי האחים, בהתאם לצוואת האם מיום 16.1.92 ירשו האחים התובעים והבן הממשיך, את נכסיה בחלקים שווים, ובכלל זה את המשק במושב.
מנגד טען הבן הממשיך, כי יורשי המנוחה העלימו מבית המשפט את הצוואה המאוחרת יותר של אימם מיום 18.12.92, המשנה את הצוואה הראשונה מיום 16.1.92, ובנוסף, יורשי המנוחה אינם יכולים לדרוש כיום מה שאימם המנוחה לא דרשה בסמוך לחתימת תצהיר העברת הזכויות בשנת 1980, כ- 25 שנה קודם לכן, ולכן יש לדחות את התובענה גם מחמת שיהוי והתיישנות. בית המשפט קבע לעניין זה כי אם אכן הייתה צוואה מאוחרת הרי הצדדים פעלו בניגוד לדין, בעיקר נוכח העובדה שלבית המשפט הוגשה בקשה לקיום צוואה קודמת של המנוחה. אם כי לעניין הזכויות במשק ומאחר שלא היו למנוחה זכויות בנות הורשה (הסכם בר רשות) אין הדבר מעלה או מוריד.
בית המשפט לענייני משפחה בת"א ניתח את "הסכם המשבצת המשולש" שמכוחו החזיקה האם במשק חקלאי במושב, תוך בחינת הוראות הפסיקה וקבע כי זכויות האם לא היו בנות הורשה ואין צדק בטענות האחים כי "המנוחה הייתה בעלת הכוח להוריש את המשק לילדיה", ההפך הוא הנכון. הפסיקה חזרה וקבעה כי זכות של בר רשות, היא זכות אישית ולא קניינית, וכיוון שכך- אינה בת הורשה.
בית המשפט בחן ובדק את טענות הצדדים לעניין ביטול מינוי הבן הממשיך ואת התנהגות האם ויחסיה עם בנה במשך השנים במשק, והשתכנע כי הבן הממשיך ואימו ראו את ביטול מינוי הבן הממשיך כבטל, או לכל הפחות ביטלו אותו בהתנהגותם.
לפיכך דחה בית המשפט את תביעתם של האחים ונימק זאת מהטעמים הבאים:
לא סביר ששנים כה ארוכות, 30 שנים ישב הבן הממשיך בבית שבנה בממון מרובה של כ- 400,000$, משלם את המיסים והתשלומים השוטפים החלים עליו, דואג ומטפל באימו הישישה שהוסיפה להתגורר בבית הישן במשק, ללא מחאה ועוררין מצד איש. לכן, נראה כי יש צדק בטענת הבן הממשיך כי ההעברה החוזרת בוטלה.
בנוסף, ביטול מינוי הבן הממשיך לא הסתיים ברישום במינהל מקרקעי ישראל, באגודה ובסוכנות היהודית, ולא הושלם בחיי האם, על כן ביטול המינוי אינו תקף.כמו כן ממועד חתימת תצהירי הביטול של המינוי שבין הבן הממשיך לאם בשנת 1980, ועד לפטירת האם בשנת 1996, לא הייתה בפני המינהל כל בקשה להעברת הזכויות. במינהל רשום עדיין הבן הממשיך כבעל הזכויות בתור "בן ממשיך" מאז שנת 1979.
לאור זאת קבע בית המשפט כי ביטולו של מינוי הבן הממשיך אינו הושלם ואין לו כל תוקף. הזכויות במשק במושב, רשומות אפוא כדין על שם הבן הממשיך.
חשוב לציין בהקשר לפסק דין זה כי לצורך התייחסות להליך העברת זכויות במשקים חקלאיים, יש לבחון תחילה את מהות והיקף הזכויות הקיימות לבעל המשק, שכן למעמדו המשפטי של בעל המשק-המוריש, קיימות השלכות על היקף זכויות ההורשה שלו כפי שגם התבטא העניין בפסק דין זה כלומר בעל משק חקלאי אינו יכול להוריש את מה שאין לו, ומה שיש לו מוגבל מראש על פי החוזה שישנו ברשותו וכאמור בהתיישבות ישנם מספר הסכמים שבכל אחד מהם ישנן הוראות והנחיות שונות האמורות לקבוע את דרך ואופן העברת הזכויות.
הרקע לסכסוך הינו מינוי "בן ממשיך" שנעשה על ידי האם בשנת 1979. לאחר המינוי בנה הבן הממשיך את ביתו במשק אימו ועל פי טענותיו עלות בניית הבית הסתכמה בכ- 400,000 $ .
שנה לאחר מכן, בוטל מינוי הבן הממשיך בהסכמת האם והבן הממשיך שמצדם חתמו על תצהירי ביטול מינוי הבן הממשיך, וכל זאת ללא תמורה. תצהירי הביטול הועברו לסוכנות אך ביטול המינוי לא נרשם במינהל.
ילדי המנוחה מצידם טענו כי ביטול המינוי של הבן הממשיך הושלם ותקף ותבעו מבית המשפט לתת פסק דין הצהרתי לפיו המינוי בטל וכל הזכויות הועברו חזרה אל אימם.
הבן הממשיך מצידו טען כי ביטול מינוי הבן הממשיך היה ל"מראית עין" בלבד ומטרתו למנוע מגרושתו לעקל נכסים השייכים לו לבדו.
על פי האחים, בהתאם לצוואת האם מיום 16.1.92 ירשו האחים התובעים והבן הממשיך, את נכסיה בחלקים שווים, ובכלל זה את המשק במושב.
מנגד טען הבן הממשיך, כי יורשי המנוחה העלימו מבית המשפט את הצוואה המאוחרת יותר של אימם מיום 18.12.92, המשנה את הצוואה הראשונה מיום 16.1.92, ובנוסף, יורשי המנוחה אינם יכולים לדרוש כיום מה שאימם המנוחה לא דרשה בסמוך לחתימת תצהיר העברת הזכויות בשנת 1980, כ- 25 שנה קודם לכן, ולכן יש לדחות את התובענה גם מחמת שיהוי והתיישנות. בית המשפט קבע לעניין זה כי אם אכן הייתה צוואה מאוחרת הרי הצדדים פעלו בניגוד לדין, בעיקר נוכח העובדה שלבית המשפט הוגשה בקשה לקיום צוואה קודמת של המנוחה. אם כי לעניין הזכויות במשק ומאחר שלא היו למנוחה זכויות בנות הורשה (הסכם בר רשות) אין הדבר מעלה או מוריד.
בית המשפט לענייני משפחה בת"א ניתח את "הסכם המשבצת המשולש" שמכוחו החזיקה האם במשק חקלאי במושב, תוך בחינת הוראות הפסיקה וקבע כי זכויות האם לא היו בנות הורשה ואין צדק בטענות האחים כי "המנוחה הייתה בעלת הכוח להוריש את המשק לילדיה", ההפך הוא הנכון. הפסיקה חזרה וקבעה כי זכות של בר רשות, היא זכות אישית ולא קניינית, וכיוון שכך- אינה בת הורשה.
בית המשפט בחן ובדק את טענות הצדדים לעניין ביטול מינוי הבן הממשיך ואת התנהגות האם ויחסיה עם בנה במשך השנים במשק, והשתכנע כי הבן הממשיך ואימו ראו את ביטול מינוי הבן הממשיך כבטל, או לכל הפחות ביטלו אותו בהתנהגותם.
לפיכך דחה בית המשפט את תביעתם של האחים ונימק זאת מהטעמים הבאים:
לא סביר ששנים כה ארוכות, 30 שנים ישב הבן הממשיך בבית שבנה בממון מרובה של כ- 400,000$, משלם את המיסים והתשלומים השוטפים החלים עליו, דואג ומטפל באימו הישישה שהוסיפה להתגורר בבית הישן במשק, ללא מחאה ועוררין מצד איש. לכן, נראה כי יש צדק בטענת הבן הממשיך כי ההעברה החוזרת בוטלה.
בנוסף, ביטול מינוי הבן הממשיך לא הסתיים ברישום במינהל מקרקעי ישראל, באגודה ובסוכנות היהודית, ולא הושלם בחיי האם, על כן ביטול המינוי אינו תקף.כמו כן ממועד חתימת תצהירי הביטול של המינוי שבין הבן הממשיך לאם בשנת 1980, ועד לפטירת האם בשנת 1996, לא הייתה בפני המינהל כל בקשה להעברת הזכויות. במינהל רשום עדיין הבן הממשיך כבעל הזכויות בתור "בן ממשיך" מאז שנת 1979.
לאור זאת קבע בית המשפט כי ביטולו של מינוי הבן הממשיך אינו הושלם ואין לו כל תוקף. הזכויות במשק במושב, רשומות אפוא כדין על שם הבן הממשיך.
חשוב לציין בהקשר לפסק דין זה כי לצורך התייחסות להליך העברת זכויות במשקים חקלאיים, יש לבחון תחילה את מהות והיקף הזכויות הקיימות לבעל המשק, שכן למעמדו המשפטי של בעל המשק-המוריש, קיימות השלכות על היקף זכויות ההורשה שלו כפי שגם התבטא העניין בפסק דין זה כלומר בעל משק חקלאי אינו יכול להוריש את מה שאין לו, ומה שיש לו מוגבל מראש על פי החוזה שישנו ברשותו וכאמור בהתיישבות ישנם מספר הסכמים שבכל אחד מהם ישנן הוראות והנחיות שונות האמורות לקבוע את דרך ואופן העברת הזכויות.
מאת: עו"ד עמית יפרח - יו"ר אגף קרקעות ואגודות שיתופיות בתנועת המושבים
